MY SPECIAL DI MOMENTS [Text]

My hottest moments from my latest Divine Intervention class

Divine Intervention is my signature class.
It’s intended to be a training for healers.
The thing is- I don’t feel that someone can heal anyone without being able
to compassionately and gently touch the depth of his being-
to separate the wheat from the chaff,
to see also darkness as light,
and acknowledge the privilege and joy of being the great light he is.

It was the third time that I gave this magnificent class,
and it was extraordinary from many aspects.
Usually it’s  full of fire, and this time
it wore different colors, and had a more internalized flavor,
that allowed all of us to touch subtle and delicate layers.

We took an entire village to ourselves
all participants, 5 assistants, children, caretakers, a fantastic cook and more,
and together we dove into 21 exceptional days of deep work, that included core cleansing,
an inner brightening, and a great awakening of the inner strengths.

What happened to me was:

1. After 14 years of vast connection to the Curanderos lineage and great loyalty to the healing that it passes through, on the last day, in the initiation to the lineage, I felt them so vividly in a way I never felt them before.
   I called each and every one of the Masters in my heart,
   and they appeared in the space, in such a lucid, generous and loving way,
   We were all hugged by them,
   and I knew that they will appear in our lives and guide us, to the same extent of love and support.
   I love that sensation that there are things that just keep getting better and better.
2. In that touching initiation, I also initiated my beloved son Gomme Rivlin,
   and Saphir Gabriel Bellusci, both 2 years old.
   Not an initiation to a religion, a belief system or a method,
   but rather to an energetic stream, full of livelihood.
   Gratitude for that moment of pure joy, that raised the recognition that there is no separation between my own growth and development (in any dimension) and that of the lineage, and of each and every one of its Masters.
   That was a recognition full of beauty and grace.
3. In the presence of Clinton Callahan, a guest teacher that facilitates emotional processes, I felt the calling to breakthrough an inner limitation I recognized within.
   It was difficult for me to accept a certain situation as it was,
   while knowing the great potential that it beholds.
   In other words to say it – I couldn’t consecrate the moment.
   Anger arose in me, and through it I stepped up to clear the little ego that takes upon itself to decide what fulfillment means, and allow my devotion to receive independent lights
   (that are not dependent on circumstances) of truth.
   It was a magnificent process that may have brought up concern, doubt, wonder and curiosity in all who were there.
   I completely exposed myself in front of my students, and I received a surprising gift in return.
   I received the gift of being present, while they are holding space for me,
   while they are praying for me.
   I received the gift of being held by them,
   by the power of their heart, and their love.
4. And breathe…
5. At two thirds of the way, a week before finishing, one of the dear and beloved students
   wanted to quit. Actually, throughout all of these days her suitcase was “floating” in the space.
   It was challenging for her fully present in class.
   When someone wants to leave (a loving relationship or a deep class),
   he doesn’t really want to leave.
   There is something inside of him that he’s not able to let go,
   and then, the only thing he can do, is take himself out together with it.
   At one point, I realized that with all the pain, and even that it’s not how I wish things would be, I need to give permission for that the happen.
   She didn’t leave.
   She went inside, inside herself.
   Eyes opened
   Heart opened,
   together with it- the smile, the joy and the happiness.
   Energetic work is not linear. It doesn’t have rules. You cannot know when Grace will appear.
   The art is to show up fully, at your best,
   in the most transparent and grip-free way.
   The art is to know to pray.
6. One morning I arrived in class and everyone including everyone were unstoppably hugging .
   21 day, cooking inside a pressure cooker – all your shadows are exposed, you don’t really have where to run away …
   and all that filled up the room was one big love.
   Everybody had a space to be, no one was hiding anything anymore.
   All love. Not only in fairytales.
7. And,  3 days after class has ended, we met together in a restaurant, the students that stayed in Portugal, local students and Art Jackson, (Starr’s husband who came to be with us for a few days).
   And from everyone, a very clear and unmistakable light was shining.
   Glowing eyes, uplifted posture, a great smile.
   They were radiating!
   Thank you. Thank you. Thank you.

And I must add this – there are now 5 new teachers that can give initiation
to Divine Intervention and to the lineage. Each one of them a shining diamond.
What a JOY!

+p.s – If you like what I wrote- do a short heart meditation
and click the little heart at the top of this post!
love you more.

הדברים הלוהטים ביותר שקרו לי במהלך כיתת “התערבות אלוהית” האחרונה שהעברתי

.התערבות אלוהית” היא כיתת הדגל שלי”
,כיתת התערבות אלוהית באה על מנת להכשיר מטפלים
.אני לא מרגישה שמישהו יכול לטפל במישהו בלי להיות מסוגל לגעת בחמלה ועדינות במעמקי הוויתו
,להפריד עיקר מטפל
,לראות גם את החושך כאור
.לחוש זכאות ואושר להיות האור העצום שהוא

,זו הייתה הפעם השלישית שהעברתי את הכיתה המופלאה הזו
.והיא הייתה יוצאת דופן מכל כך הרבה בחינות
.בדרך כלל היא מלאה באש, הפעם היא לבשה צבע אחר, משהו מופנם יותר שאפשר לכולנו לגעת ברבדים מעודנים

לקחנו לעצמנו כפר שלם- כל המשתתפים, 5 אסיסטנטים, ילדים, מטפלות, טבחית אדירה ועוד ועוד
.וביחד צללנו ל21 יום נדירים במרחבי הגלקסיה הפנימית

,כמה אנשים אתם מכירים שנתנו לעצמם את המתנה הזו בחיים, 21 יום של עבודת עומק- ניקוי פנימי
?…התבהרות פנימית והתעוררות עוצמתית של כוחות נפש

:אז מה קרה לי שם

,אחרי 14 שנה של חיבור אדיר לשושלת ונאמנות גדולה לריפוי שעובר דרכה
.ביום האחרון, יום החניכה לשושלת, הרגשתי אותם באופן כל כך מוחשי, שמעולם לא חוויתי
.קראתי בליבי לכל אחד ואחת מהמאסטרים והופעתם במרחב היתה כה צלולה, נדיבה ואוהבת
.כולנו היינו מחובקים, וידעתי באופן חי- שהם יופיעו בחיינו, יובילו אותנו, באותה מידה של אהבה ונאמנות

.שוב התחושה המתוקה הזו, שיש דברים שרק הולכים ומשתבחים

.באותה חניכה מרגשת, חנכתי גם את גומא ריבלין בני היקר ואת ספיר גבריאל בלוצ’י. שניהם בני שנתיים
.לא חניכה לדת, למערכת אמונות  או לשיטה, אלא לזרם אנרגטי מלא בחיות
תודה על רגע האושר הזה שהעיר איתו את ההכרה שאין נפרדות בין הגדילה וההתפתחות שלי, (בכל מימד שהוא) לזו של השושלת ושל כל אחד מהמאסטרים הפועמים בה- הכרה מלאת יופי וחסד

.בנוכחות קליטון קלאהן, מורה אורח המעביר תהליכים רגשים, הרגשתי את הקריאה לפרוץ דרך מגבלה פנימית שזיהיתי בתוכי
.התעורר בי קושי לקבל סיטואציה מסויימת כמו שהיא בעודי מודעת לפוטנציאל האדיר שטמון בה
.במילים אחרות- לא הצלחתי לקדש את הרגע

כעס עלה בי עלה בי ומתוכו יצאתי לנקות את האגו הקטן שלוקח על עצמו להחליט מה הוא מימוש ולאפשר למסירות
.שאני מרגישה בתוכי לקבל אורות עצמאיים (שאינם תלויים בנסיבות) של אמת

,זה היה תהליך מופלא שיתכן ועורר חשש, ספק, פליאה, וסקרנות בין הנוכחים
,חשפתי את עצמי לגמרי בקרב תלמידי וזכיתי במתנה מפתיע כמענה. זכיתי להיות נוכחת בעודם מחזיקים עבורי מרחב
.בעודם מתפללים עבורי. זכיתי להיות מוחזקת על ידיהם. על ידי כוח ליבם ואהבתם

…ולנשום

.בשני שליש הדרך, שבוע לפני הסיום, אחת התלמידות היקרות והאהובות רצתה לפרוש
.למעשה משך כל הימים האלו המזוודה שלה ריחפה באוויר. היא לא הצליחה להיות בכיתה במלואה

,שכשמישהו רוצה לעזוב (מערכת יחסים אוהבת או כיתת עומק) הוא לא באמת רוצה לעזוב
.פשוט יש משהו חזק בתוכו שהוא לא מצליח לשחרר ולכן הדבר היחידי שביכולתו לעשות זה להוציא את עצמו יחד עם זה
.בנקודת זמן מסויימת הבנתי שעם כל הכאב, עם כמה שזה רחוק מהאופן שהיתי מייחלת שהדברים יקרו, אני צריכה להיענות לבקשתה ללכת

.היא לא הלכה, היא נכנסה, היא נכנסה פנימה אל תוך עצמה, נפתחו העינים, נפתח הלב, החיוך, השמחה, האושר
.עבודה אנרגטית היא לא לינארית, אין לה חוקים, אי אפשר לדעת מתי יופיע החסד
!!!האומנות היא להופיע שם במיטבך, במילואך, באופן הכי שקוף וחסר אחיזה שלך

.האומנות היא לדעת להתפלל

.בקר אחד באתי לכיתה – וכולם, כולם,כולל כולם -התחבקו בלי הפסקה. 21 יום יחד, בתוך סיר לחץ, כל הקישקה רוב הזמן בחוץ
.אין באמת לאן לברוח, וכל מה שמילא את החדר היה אהבה אחד גדולה. לכולם היה .מקום, אף אחד לא החביא יותר כלום
.הכל אהבה. לא רק באגדות

,ואז … כשלושה ימים אחרי שהכיתה הסתיימה, נפגשנו יחד במסעדה, תלמידי הכיתה שנשארו בפורטוגל
,תלמידים מקומים אחרים וארט ג׳קסון בעלה של סטאר, שבא להיות אתנו כמה ימים
.באופן גורף וניכר – זוהר צלול קרן מהפנים של כל אחד מהמשתתפים
,עיניים נוצצות, גב זקוף, חיוך אדיר
.וזוהר
תודה. תודה. תודה

-וחייבת להוסיף גם את זה
.יש עכשיו 5 מורים חדשים שיכולים לחנוך ל’התערבות אלוהית’ ולשושלת, כל אחד מהם יהלום זוהר

!זה אושר